סיכום בעברית של המאמר: E-Leadership and the Challenges of Leading E-Teams: Minimizing the Bad and Maximizing the Good

מנהיגות אלקטרונית והאתגרים שבהובלת צוותים אלקטרוניים: לצמצם את הרע ולמצות את הטוב

פעם היה ברור מה פירוש "להוביל צוות": לכנס אנשים בחדר אחד, להסתכל להם בעיניים, לשים לב מי מתוסכל ומי נלהב, ולפתור מחלוקות סביב שולחן. היום מנהלת בתל אביב יכולה להוביל צוות שחבריו יושבים בבנגלור, בברלין ובניו יורק, ולפגוש אותם בעיקר דרך תיבת הדואר האלקטרוני ומסך הווידאו. הצוותים האלה אינם "וירטואליים" במובן של לא אמיתיים: יש להם יעדים, לוחות זמנים, מתחים וקונפליקטים כמו לכל צוות אחר. ההבדל הוא שכמעט כל מה שקורה ביניהם עובר דרך ערוצים אלקטרוניים.

המאמר עוסק במה שמכונה מנהיגות אלקטרונית, ושואל מה משתנה בעבודתו של מנהיג כשהצוות שלו מפוזר גאוגרפית, פועל לעתים קרובות לזמן קצוב בלבד ומתקשר בעיקר בכתב. האם הצוותים האלה נידונים להיות חלשים יותר מצוותים שנפגשים פנים אל פנים, או שיש להם דווקא יתרונות שצוות רגיל אינו יכול להשיג? ואם כן, מה צריך המנהיג לעשות כדי לצמצם את החסרונות ולנצל את היתרונות?

כדי לענות על כך החוקרים בוחנים את הצוות האלקטרוני דרך מושגים מוכרים מתחום הדינמיקה הקבוצתית: אובדן תהליך, כלומר הפער בין מה שצוות יכול להשיג לבין מה שהוא משיג בפועל, שלבי ההתפתחות שקבוצות עוברות, הון אנושי והון חברתי. הם מנתחים את התפקידים הבסיסיים של כל מנהיג צוות ובודקים כיצד כל אחד מהם מושפע מהמרחק ומהארעיות. תשומת לב מיוחדת מוקדשת לשני תחומים רגישים: בניית אמון בין אנשים שכמעט אינם נפגשים, וניהול רגשות, קונפליקטים ולחץ כשאין אפשרות לראות את הבעת הפנים של מי שמולך. הניתוח נשען על מודלים של התפתחות אמון בקבוצות ועל מחקרים אמפיריים על צוותים גלובליים ועל צוותי הנהלה.

השאלות האלה רלוונטיות היום יותר מאי פעם. מה בונה אמון בין שותפים שלעולם לא לחצו ידיים? האם שיחה על ילדים ותחביבים בתחילת פרויקט היא בזבוז זמן? ומה קורה לויכוח ענייני כשהוא מתנהל בהודעות כתובות שאפשר לקרוא בטון הלא נכון?