סיכום בעברית של המאמר: Building Character through Shadow Puppetry

תקציר הסיכום

בניית אופי באמצעות תיאטרון צלליות

חינוך לאופי ורפורמה בבתי הספר

תפקידם של בתי הספר הולך ומתרחב, ומחנכים מוצאים עצמם מלמדים גם מיומנויות חברתיות, היגיינה, חינוך מיני, אורחות חיים משפחתיים ואתיקה, לצד מקצועות הלימוד. הרפורמה בבתי הספר דומה לציור קוביסטי, משום שהיא ניגשת לשינוי מכמה זוויות: אורך (שינוי מתמשך), עומק (הבנה תרבותית ורגשית) ורוחב (הרחבה אל מעבר לכותלי בית הספר).

לצורך הדיון, חינוך לאופי מוגדר כטיפוח היכולת לנהל שיח מוסרי ולהשתתף בחקירה מוסרית. מבחינת...

ילדים אוהבים סיפורים, ורבים מהסיפורים שמסופרים להם, מאגדות ועד סיפורי עם, נוגעים בשאלה מוסרית: מה נכון לעשות, ומה קורה למי שבוחר אחרת. בתי ספר רבים מנסים לטפח אצל תלמידיהם אופי ותכונות כמו יושר, נאמנות וטוב לב, אך הנושא שנוי במחלוקת. יש הטוענים שזו משימה בסיסית של החינוך, ויש החוששים שמדובר בכפיית ערכים על ילדים מרקעים שונים. בתוך הוויכוח הזה עולה שאלה מעשית: האם שיעורי אמנות, ולא רק שיעורי אזרחות או שיחות בוקר, יכולים להיות מקום טוב ללמד אופי, ואיך זה יכול להיראות בפועל?

המאמר בוחן את מקומו של החינוך לאופי ברפורמה בבתי הספר ואת התפקיד שיכולים למלא בו מורים לאמנות. לצורך הבדיקה מתארת החוקרת, שהייתה בעצמה המורה לאמנות בבית ספר יסודי בפלורידה, יחידת לימוד שנבנתה סביב סדרת סיפורי עם רב תרבותיים ואמנות עתיקה של תיאטרון צלליות מאינדונזיה. תלמידי כיתות ד' וה' בחרו סיפורים, יצרו בובות צללים והציגו אותם לילדים צעירים מהם. המאמר מתבסס על ספרות מחקרית בנושא חינוך לאופי, ועל התבוננות של המורה בעבודת התלמידים לאורך הפרויקט, ומנסה לענות על השאלה כיצד אפשר לשלב חינוך לאופי בשיעורי אמנות, ומה הילדים לומדים מכך.