סיכום בעברית של המאמר: Before supporting athletes, evaluate your coach–athlete relationship: Exploring the link between coach leadership and coach–athlete relationship

לפני שתומכים בספורטאים, בדקו את היחסים עם המאמן: הקשר בין מנהיגות המאמן ליחסי מאמן וספורטאי

מאמן טוב מוביל, מניע ומעורר השראה. אבל האם הוא גם בונה יחסים קרובים ומחויבים עם הספורטאים שלו? ועוד שאלה: האם כל מה שנחשב "מנהיגות טובה" אכן מחזק את הקשר האישי בין המאמן לספורטאי, או שיש התנהגויות שדווקא מחלישות אותו?

בספרות המקצועית נהוג לראות ביחסי מאמן וספורטאי כלי עזר שהוא חלק מהגדרת המנהיגות עצמה. חוקרים אלה מעלים סימן שאלה לגבי ההנחה הזאת. לטענתם, מחקרים קודמים בדקו את היחסים בצורה חלקית: הם הסתפקו במדד כולל אחד, או התעלמו מנקודת המבט של הספורטאי על האופן שבו המאמן רואה אותו. כשבחנו כל ממד בנפרד, התמונה כבר לא הייתה אחידה. החוקרים שאלו אם אפשר לדבר בכלל על קשר אחד פשוט, או שמא מדובר במארג של קשרים שונים, חלקם חיוביים וחלקם לא.

כדי לברר זאת פנו החוקרים ל-213 ספורטאים בריטים מענפים אישיים וקבוצתיים, רובם משחקים במועדונים אוניברסיטאיים. הספורטאים דירגו את מאמניהם בשישה ממדים של מנהיגות טרנספורמציונית, למשל חזון, תמיכה אישית וציפיות לביצועים גבוהים. במקביל דירגו את היחסים איתם בשלושה מרכיבים: קרבה, מחויבות ומשלימות, בשתי נקודות מבט: שלהם ושל המאמן כפי שהם תופסים אותו. כך אפשר היה להצליב כל ממד של מנהיגות עם כל ממד של יחסים, ולא להסתפק בציון כללי. החוקרים גם בדקו אם מגדר הספורטאי והמאמן משנה את התמונה, שהרי מאמנים נוטים להתייחס לספורטאים ולספורטאיות בדרכים שונות.

מה קורה כשבוחנים את כל השילובים האלה יחד? האם יש התנהגות מנהיגותית שנחשבת רצויה, ובכל זאת נקשרת בדפוס בלתי צפוי למחויבות של הספורטאי? והאם הדפוסים זהים אצל ספורטאים וספורטאיות? מי שמאמן, מתאמן או סתם סקרן לגבי מה שבאמת קורה בין מאמן לספורטאי ימצא במאמר הזה הרבה חומר למחשבה.