תקווה

תקווה (Hope) היא התמצאות אל עבר עתיד אפשרי וטוב יותר, המשלבת ציפייה שמשהו יכול להשתנות עם תחושה שיש דרכים להגיע אליו. בספרות המחקרית היא מומשגת לרוב כשילוב של הצבת מטרות, יכולת לזהות מסלולי פעולה אליהן ומוטיבציה להתמיד בהם, ולצד זאת היא נדונה גם כעמדה קיומית ורוחנית שאינה תלויה בהסתברות. היא נבדלת מאופטימיות כללית בכך שהיא קשורה למטרות מוגדרות ולתחושת שליטה אישית בדרך אליהן.

מאמרים אקדמיים על תקווה עוסקים ביחס שבינה לבין רווחה, התמודדות עם מחלה, הישגים לימודיים ותפקוד בעבודה. חלק מן המחקר בוחן אותה בקרב חולים כרוניים, מטפלים ובני משפחה, ושואל כיצד נשמרת תקווה לצד מידע מציאותי, וחלק אחר עוסק בתקווה קולקטיבית בהקשרים של סכסוך, שינוי חברתי ומשבר אקלים. בין הסוגיות הנידונות נמצאות ההבחנה בין תקווה מסתגלת ובין הכחשה, והשאלה כיצד מודדים אותה בין תרבויות.