סיכום בעברית של המאמר: Swimming Against the Tide: Characteristics of Muslim-Arab Women in Israel Who Initiated Divorce

לשחות נגד הזרם: מאפייניהן של נשים ערביות מוסלמיות בישראל שיזמו גירושים

בחברות פטריארכליות גירושים אינם רק סוף של נישואים. עבור אישה ערבייה מוסלמית בישראל הם עלולים להביא איתם סטיגמה, קשיים כלכליים, סכנה לאבד את המשמורת על הילדים וסיכוי קלוש להקים משפחה חדשה, ולעתים האפשרות היחידה שנותרת היא להיות אישה שנייה לגבר נשוי. לא מפתיע אפוא שנשים רבות נשארות בנישואים קשים במיוחד. מפתיע הרבה יותר הנתון שבחברה הערבית בישראל דווקא נשים הן שיוזמות את רוב הגירושים.

מי הן הנשים האלה, ששוחות נגד הזרם? מה מבדיל אותן מנשים שחיות בתנאים דומים, עם בעלים אלימים, מכורים או נעדרים, ובכל זאת נשארות? האם מדובר בהשכלה ובפרנסה, בכוחות נפשיים, בהשקפת עולם על תפקידי נשים וגברים, באופי הקשיים בבית או בתמיכה שהן מקבלות מן המשפחה, מן החברות ומן השירותים בקהילה?

ליאת קוליק ודנה קליין ניגשו לשאלה בעזרת המודל האקולוגי, המתייחס לאדם כחלק ממערכות חופפות: האישיות והמשאבים האישיים, הזוגיות, והסביבה החברתית הרחבה. הן השוו בין שתי קבוצות של נשים ערביות מוסלמיות מיפו המטופלות בשירותי הרווחה: 45 נשים שיזמו גירושים ו־46 נשים שחוו קשיים זוגיים קשים אך נשארו נשואות. המשתתפות מילאו שאלונים על השכלה ותעסוקה, על חוסן נפשי, על עמדותיהן בנוגע לתפקידי מגדר ועל הדרכים שבהן הן מתמודדות עם לחץ. הן גם דיווחו אילו קשיים ידעו בנישואיהן, מהתמכרות ואלימות ועד בגידה והתערבות של המשפחה המורחבת, ועד כמה קיבלו תמיכה ממשפחה, מחברות, משירותי הרווחה, מן הביטוח הלאומי ומאנשי דת.

ההשוואה בין שתי הקבוצות נוגעת בשאלות שמעסיקות עובדים סוציאליים ואנשי טיפול בכל יום: אילו משאבים מאפשרים לאישה לקבל החלטה שהחברה סביבה דוחה, איך נראית ההכרעה בין שני מצבים קשים, ומה אפשר לעשות כדי לחזק נשים בשני צדי ההחלטה, אלה שעזבו ואלה שנשארו. ובמבט רחב יותר, היא נוגעת גם בשאלה איך נשים מנווטות בין מסורת למודרניות בחברה שעוברת שינוי.