סיכום בעברית של המאמר: Social Capital, Social Networks, and Political Participation

הון חברתי, רשתות חברתיות והשתתפות פוליטית

מי שמעורב בפוליטיקה, כלומר מצביע, תורם, משתתף באסיפות ומתייצב לעבוד למען מועמד, נוטה להיות משכיל יותר. זהו אחד הממצאים היציבים ביותר במדעי החברה, וההסבר המקובל לו ברור: השכלה מקנה ידע וכישורים שמקלים להבין את עולם הפוליטיקה ולהתמודד עם המידע המורכב שהוא דורש. אבל האם זה באמת כל הסיפור?

אנשים משכילים אינם חיים בחלל ריק. הם מוקפים לרוב בחברים, בקרובים ובעמיתים שגם הם משכילים, מתעניינים במה שקורה ויודעים על כך דבר או שניים. כשאדם מדבר על פוליטיקה עם אנשים כאלה באופן קבוע, הוא מקבל מהם מידע, פרשנות ותמריץ לפעול, כמעט בלי להתאמץ. ייתכן שחלק מהקשר שנחשב ליתרון של הידע האישי הוא למעשה תוצר של היחסים שבהם האדם מצוי. זהו הרעיון של הון חברתי: משאב שאינו שייך ליחיד אלא נוצר בין אנשים, מתוך הקשרים החוזרים והמתמשכים ביניהם.

השאלה המרכזית היא אם אפשר לזהות הון חברתי שרלוונטי לפוליטיקה ברשתות היחסים האישיות של האזרחים, מה מאפיין את יצירתו, והאם יש לו השפעה על מידת המעורבות הפוליטית, גם אחרי שמביאים בחשבון את ההשכלה, את ההכנסה ואת החברות בארגונים. הרי ייתכן שמי שמצטרף לארגונים הוא גם מי שיש לו רשת יחסים עשירה, ושההשכלה היא שמובילה לשניהם.

כדי לבדוק זאת נעשה שימוש בסקר ארצי שנערך בארצות הברית אחרי הבחירות לנשיאות ב־1992, ובו כ־1,300 אנשים נשאלו עם מי הם משוחחים על עניינים חשובים. הם נתבקשו לציין עד חמישה בני שיח, וגם לתאר אותם: עד כמה הם משכילים, כמה הם יודעים על פוליטיקה ועד כמה הם מדברים איתם על פוליטיקה. מתשובותיהם נבנו שלושה מדדים של הון חברתי פוליטי: גודל הרשת, מומחיות המשוחחים ותדירות השיחה הפוליטית. אחר כך נבדק הקשר בין המדדים האלה לבין מדד מעורבות שכלל חמש פעולות, מעבודה בקמפיין ועד הצבעה, וכן הקשר שלהם להשכלה, להכנסה, לגיל ולחברות בארגונים.

מעבר לשאלה הספציפית, העניין כאן הוא בשאלה רחבה יותר: האם אזרחים הם יחידים הפועלים לבדם, או שכל אחד מאיתנו משתתף בדמוקרטיה דרך מי שנמצאים סביבו, ומה מותר לנו להסיק על חשיבותם של מבנים כמו ארגונים התנדבותיים כשבוחנים את מה שקורה בשיחות היומיום.