סיכום בעברית של המאמר: Researching in Partnership: Reflecting on a Collaborative Study with Mental Health Service Users into the Impact of Compulsion

מחקר בשותפות: הרהורים על מחקר שיתופי עם משתמשי שירותי בריאות הנפש על השפעת האשפוז הכפוי

אשפוז בכפייה הוא אחד הרגעים הקיצוניים ביותר במפגש בין אדם לבין מערכת בריאות הנפש. מישהו אחר מחליט שהוא אינו מסוגל להחליט בעצמו, לוקח ממנו את חירותו ולעתים גם את בגדיו וחפציו. ובכל זאת, כשבריטניה של סוף שנות התשעים שקלה להרחיב את סמכויות הכפייה, כמעט לא היה מחקר ששאל את מי שעברו זאת מה זה עשה לחייהם. ואם שואלים אותם, מי צריך לשאול? אדם שאושפז בכפייה ספק אם יספר את כל האמת לחוקר שנראה, נשמע ומתנהג כמו אנשי המקצוע שאשפזו אותו.

מתוך השאלה הזאת צמח מחקר יוצא דופן: צוות של חמישה משתמשי שירותי בריאות הנפש ושלושה חוקרים מאוניברסיטת ברמינגהם, ובהם עובד סוציאלי לשעבר שבעצמו החזיק בסמכות לאשפז אנשים בכפייה. משתמשי השירותים לא היו רק נחקרים או יועצים: הם השתתפו בניסוח שאלות המחקר, ערכו בעצמם את כל הראיונות עם כתריסר אנשים שאושפזו בעבר בכפייה, ולקחו חלק בהחלטה אילו נושאים שעלו מהסיפורים הם החשובים באמת.

המאמר אינו מתמקד בממצאי המחקר עצמו, אלא מביט לאחור על תהליך העבודה המשותפת ושואל עד כמה הצליחה השותפות, ומה תרמו משתמשי השירותים בכל אחד משלבי המחקר: מהגדרת המטרות, דרך בניית השיטה והראיונות, ועד הניתוח וכתיבת הדוח. ג'רי טיו נשען על רעיון "ידע העמדה", שלפיו מי שחווה דיכוי מחזיק בידע שאינו זמין למי שמתבונן מבחוץ, ועל הבנה של האופן שבו יחסי כוח משפיעים על השאלות שנשאלות, על הסיפורים שאנשים מוכנים לספר ועל מי שמחליט מה חשוב בהם. לאורך הדרך הוא בוחן גם את עמדתו שלו, כמי שעבר מצד אחד של יחסי הכוח לצד אחר.

השאלות שעולות כאן רחבות מהמקרה הספציפי: האם אפשר באמת לחקור "יחד" כשהשותפים מגיעים מעמדות כוח שונות כל כך, ומה קורה לשותפות כזאת כשהיא עוברת מהשיחה המשותפת אל ההחלטות על מה נשאל, מה נשמע ומה ייכתב?