סיכום בעברית בהיקף 1,366 מילים של המאמר:
Scharfe, P. (2014). Portrayals of the later Abbasid caliphate: A reappraisal of the Buyid-era caliphs in Arabic chronicles, 334/945-447/1055. Journal of Abbasid Studies, 1(2), 108-142. https://doi.org/10.1163/22142371-12340008
לרכישת הסיכום
ארעה שגיאה
תקלה זמנית במערכת התשלום, אנא נסה שוב במועד מאוחר יותר
מעבד את התשלום, פעולה זו עשויה לקחת כמה רגעים
תיאורי הח'ליפות העבאסית המאוחרת: הערכה מחדש של הח'ליפים בתקופה הבוויהית בכרוניקות ערביות, 334/945–447/1055
מה נשאר מח'ליף כשאחרים שולטים בצבא, בקופה ובשערי עירו? שנים רבות נהגו להניח שהתשובה ברורה: כמעט כלום. כשהבוויהים, שושלת מאזור דילם, נכנסו לבגדאד באמצע המאה ה-10, ההיסטוריונים קבעו כי הח'ליף העבאסי הפך לבובה בידי אמירים חזקים, וכי זהו סימן לדעיכה כללית של העולם האסלאמי. ההנחה הזאת כמעט הפכה לאמת מוסכמת, אבל המאמר הזה שואל מאיפה היא נובעת באמת.
חלק מן התשובה מצוי במי שכתבו את הסיפור. הכרוניקות של ימי הביניים הן כמעט המקור היחיד שיש לנו על התקופה, ומחבריהן עבדו בצל פטרונים, פקידים ובעלי כוח. מי שכותב מתוך חצרו של וזיר בוויהי עשוי לראות את העולם אחרת ממי שכותב מתוך מעגלי הח'ליפות או מתוך הפולפיט החנבלי. אפשר לתהות מה היה קורה אילו קראנו את אותם אירועים דרך עיניהם של עד ראייה בן התקופה, של ספרן שעבד בארכיונים הבוויהיים, של מחבר שתיעד את סדרי החצר ושל מטיף בגדאדי שכתב כמאה וחמישים שנה אחר כך.
המאמר עושה בדיוק זאת. הוא מציב זו לצד זו כמה כרוניקות ומקורות נוספים, ומשווה כיצד כל אחד מהם מתאר פרטים שנראים שוליים: מי נכנס לארמון ועם כמה משרתים, מי נזף במי, מי מינה קאדים, כיצד נקבעו נוסחי הדרשות ומה קרה ברחובות בגדאד בימי אבל וחג. פרטים כאלה מרמזים שהסיפור המוכר אולי סיפר רק חלק מהתמונה.
בדרך זו המאמר מציע מסגרת מושגית שונה להבנת היחסים בין הח'ליפים לאמירים, ובוחן מה בדיוק משמעות הכוח כשלא כולו נמדד בחרבות. הקורא יגלה גם שהמקורות עצמם אינם תמימים, ושאפילו הכרוניקות הקרובות לח'ליפות מסתירות לא מעט. מי שמתעניין בשאלה איך נכתבת היסטוריה, ומי נשאר מחוץ לדף, ימצא כאן מקרה מבחן מרתק מבגדאד של ימי הביניים.
טעימה מתוך הסיכום
מבוא
כרוניקות הן המקור המרכזי לחקר העולם האסלאמי הקדם־מודרני, אך הן מוטות להיסטוריה פוליטית ולענייני כוח, ומחבריהן שירתו פטרונים חזקים. לכן כרוניקות התקופה הבוויהית נוטות להציג את הח'ליפות העבאסית כחסרת משמעות. ההיסטוריוגרפיה המערבית המסורתית ראתה בהקמת תפקיד האמיר הראשי (אמיר אלאומראא) את סוף הח'ליפות בפועל ואת סימן הדעיכה של הציוויליזציה האסלאמית. הבוויהים, שושלת בעלת נטיות שיעיות מאזור דילם, כבשו את בגדאד ב־334/945, והח'ליפות...
להמשך הסיכום המלא, בהיקף 1,366 מילים
🏷סיכומים נוספים על: אבן אלג'ווזי, אורתודוקסיה, אלטאיע, אלמוטיע, אלצולי, אלקאדר, אלקאים, אמיר האומראא, בגדאד, בוויהים, הח'ליפות העבאסית, הילאל אלצאבי, היסטוריה פוליטית, היסטוריוגרפיה, היסטוריוגרפיה ערבית, העולם האסלאמי, ח'ליפות, ח'ליפות פאטימית, טקס, ימי הביניים, כוח, כוח רך, כיתתיות, כרוניקות, לגיטימיות, מינהל, מסכוויה, משפט, סונה, סמכות, עדוד אלדאולה, פוליטיקה עירונית, שושלת הבוויהים, שיעה
🔖סיכומים נוספים בתחום: היסטוריה, לימודי האסלאם, לימודי המזרח התיכון