![{"prompt":"Linguistic capital in the university and the hegemony of English: Medieval origins and future directions","originalPrompt":"Linguistic capital in the university and the hegemony of English: Medieval origins and future directions","width":768,"height":576,"seed":22939,"model":"flux","enhance":true,"nologo":true,"negative_prompt":"undefined","nofeed":false,"safe":false,"quality":"medium","image":[],"transparent":false,"isMature":false,"isChild":false,"trackingData":{"actualModel":"flux","usage":{"candidatesTokenCount":1,"totalTokenCount":1}}}](https://sicum.co.il/wp-content/uploads/elementor/thumbs/linguistic-capital-in-the-university-and-the-hegemony-of-english-medieval-origins-and-future-direct-rdmm4q5o1l068gvy0x6u2fvrea84silanhn4jruovk.jpg "linguistic-capital-in-the-university-and-the-hegemony-of-english-medieval-origins-and-future-direct")
מבוא
היווצרותה של האוניברסיטה במערב אירופה לפני כשמונה מאות שנה התבססה על ההנחה כי השפה היא הון לשוני חיוני לקיום קהילה אקדמית ולפיתוח הידע האנושי. השפה שימשה כלי תקשורת, אך גם מנגנון של כוח ושל הכלה או הדרה מן ההשכלה הגבוהה. מאז ימי הביניים, דרך העת החדשה ועד לעידן הגלובלי, ההון הלשוני באוניברסיטה עבר טרנספורמציות היסטוריות, כאשר האנגלית תפסה בהדרגה את מקומה של הלטינית כשפת ההוראה, המחקר והתקשורת האקדמית. השימוש הנרחב באנגלית כיום יצר היררכיה לשונית עולמית שמעצימה את ההגמוניה של דוברי אנגלית ומגבילה את הנגישות להשכלה גבוהה למי שאינם שולטים בה. בתוך כך עולה הצורך לבחון מחדש את ערך ההון הלשוני באוניברסיטה ולפתח כיוונים חדשים של רב-לשוניות ופְּלוּרִילִינְגּוּאָלִיזְם שיאפשרו נגישות רחבה והכלה תרבותית.
התפתחות האוניברסיטה והשפה האקדמית
ראשיתה של האוניברסיטה בימי הביניים באירופה התאפיינה בשימוש בלטינית כשפת ההוראה, התפילה והידע. באוניברסיטאות הראשונות בבולוניה, פריז ואוקספורד נלמדו תכנים של מדעי הרוח, המשפטים והתאולוגיה במסגרת "הטריוויום" – דקדוק, לוגיקה ורטוריקה – ששימשו יסודות ההשכלה האקדמית. הלטינית, שהייתה שפת הכנסייה והאליטות המשכילות, העניקה לבעליה הון לשוני שאִפשר ניידות חברתית, גישה לידע ולמשרות בכירות. בתקופה זו נוצרה ההבנה שהשפה עצמה היא צורה של הון חברתי, המסדירה ומגדירה את זהותם של יחידים בתוך מערכת חברתית רחבה.
עם עליית הלאומיות במאה ה-16 החל תהליך הדרגתי של מעבר לשפות המקומיות באירופה, אך ההגמוניה של הלטינית נותרה חזקה עד המאה ה-17. רק עם התחזקות האנגליקניות באנגליה והקמת אוניברסיטאות חדשות בארצות הברית הקולוניאלית החלה האנגלית להתבסס כשפת ההוראה המרכזית. המודל של אוקספורד וקיימברידג' עוצב מחדש בקולג'ים האמריקאיים, שהפכו עד סוף המאה ה-19 למוקדי ידע, מחקר וחברה אזרחית. בשלב זה הושלמה המעבר מאוניברסיטה לטינית לאוניברסיטה אנגלית.
ההון הלשוני בתקופה הפוסט-מודרנית
מאמצע המאה ה-20 ועד ימינו התחזקה השפעת האנגלית באקדמיה באופן חסר תקדים. אוניברסיטאות ברחבי העולם אימצו את האנגלית כשפת ההוראה המרכזית, והופעתה של הגלובליזציה העצימה מגמה זו. בורדייה הגדיר את ההון הלשוני כצורה של הון חברתי שמקנה כוח, ניידות ולגיטימציה, וכי החברה מגדירה "כשירות לגיטימית" בשפה של קבוצה דומיננטית. באוניברסיטה הפוסט-מודרנית, שבה ההשכלה הפכה למוצר גלובלי, השליטה באנגלית הפכה תנאי להשתתפות בקהילה המדעית. בכך נוצר מצב שבו השפה אינה רק כלי ידע אלא גם שער כניסה לעולם האקדמי.
השפה האנגלית ממלאת כיום תפקיד של שפת על, בדומה ללטינית בימי הביניים, אך מתוך הקשרים שונים: לא עוד סמכות דתית אלא כלכלה, מחקר וטכנולוגיה. השליטה באנגלית הפכה למטבע חברתי שמעניק יתרון בשוק הגלובלי של הידע, בעוד שחוסר שליטה בה מגביל גישה להזדמנויות. כך הופך ההון הלשוני לאמצעי ריכוז כוח, המעצים אי-שוויון חינוכי וחברתי.
השפעת הגלובליזציה על האוניברסיטה
הגלובליזציה של סוף המאה ה-20 הביאה לעלייה חסרת תקדים בקשרים בין מוסדות להשכלה גבוהה ולניידות של ידע, אנשים והון. האוניברסיטה הפכה לגורם מרכזי ביצירת ידע ובשיתופי פעולה בינלאומיים. תהליך זה הוביל לכך שהשפה האנגלית נעשתה אמצעי תקשורת הכרחי למחקר, פרסום, שיתופי פעולה מדעיים ולניידות אקדמית. במקביל התעצם תפקידו של החינוך הבינלאומי, וסטודנטים וחוקרים נעים כיום בין מדינות ויבשות בקנה מידה עולמי. כך מתרחבת מערכת אוניברסיטאית אחת, גלובלית במהותה, המנוהלת בעיקר באמצעות אנגלית.
אולם תהליך זה טומן בחובו פרדוקס: מצד אחד האנגלית מאפשרת תקשורת רחבה והפצת ידע, ומצד אחר היא מבססת היררכיה שבה דוברי השפה נהנים מיתרון מובהק. השליטה באנגלית הפכה לגורם מפתח בקבלה ללימודים, בהעסקה ובמימון מחקר, והפערים בין מי שמחזיקים בהון הלשוני הזה למי שאינם שולטים בו הולכים וגדלים.
אנגלית כשפת הוראה והשפעתה
השימוש הגובר באנגלית כשפת הוראה (EMI – English as a Medium of Instruction) התפשט למוסדות השכלה גבוהה גם במדינות שאינן דוברות אנגלית. אלפי תוכניות לימוד באירופה, אסיה ואפריקה נלמדות כיום באנגלית במטרה להגדיל את הנגישות הבינלאומית ולמשוך סטודנטים מחו"ל. תופעה זו יוצרת הזדמנויות ללמידה ולמחקר בינלאומיים אך גם מעוררת ביקורת חריפה. אנגלית הפכה לשומר הסף של ההשכלה הגבוהה: מבחני IELTS, TOEFL ודומיהם משמשים סינון גלובלי שמעניק יתרון למי שברשותם הון לשוני באנגלית. בכך היא מקבעת פערים מעמדיים ותרבותיים ומצמצמת את הלגיטימיות של שפות אחרות כערוצי ידע מדעי.
לצד יתרונות ההנגשה והאחידות, עולה החשש מפני "אימפריאליזם לשוני". חוקרים כמו פיליפסון ואחרים מזהירים מפני פגיעה ביצירתיות המקומית ובשפות הלאומיות, ונטען כי האנגלית משמשת ככלי ריכוז כוח בעולם האקדמי הגלובלי. במובן זה ההון הלשוני האנגלי משכפל יחסי כוח קולוניאליים גם במאה ה-21.
המרחב הלשוני והגיוון באוניברסיטאות הקנדיות
קנדה משמשת מקרה בוחן ייחודי להשלכות ההגמוניה האנגלית על מערכת השכלה גבוהה רשמית דו-לשונית. למרות שמדובר במדינה רב-תרבותית, מרבית האוניברסיטאות פועלות באנגלית, והידע בה הוא תנאי הכרחי לקבלה ולהצלחה. הנתונים מצביעים על עלייה דרמטית במספר הסטודנטים הבינלאומיים, אך גם על חסמים משמעותיים למי שאנגלית אינה שפת אמם. מבחני שפה תקניים משמשים כלי סינון, ותעשייה שלמה של קורסי הכנה באנגלית נוצרה סביב האוניברסיטאות. מצב זה יוצר הדרה של רב-לשוניות ומצמצם את היכולת של מהגרים וסטודנטים זרים לשמר את זהותם הלשונית.
עם זאת, המחקר בקנדה מצביע גם על מגמה של הכרה הולכת וגוברת בערכה של רב-לשוניות. מחקרים על סטודנטים מדרום אמריקה או מסין מצאו כי שימוש בשפת האם תורם להשתלבות אקדמית וחברתית, וכי ריבוי לשונות מהווה מקור כוח ולא חולשה. חלק מהאוניברסיטאות, כגון מונטריאול ואוטווה, מפעילות תוכניות דו-לשוניות שמנסות לשלב אנגלית וצרפתית כאמצעי להרחבת ההון הלשוני. ההבנה שמחזקת מגמות אלו היא כי גיוון לשוני מגדיל את ההון התרבותי והחברתי של המוסד ומאפשר נגישות רחבה יותר להשכלה.
רב-לשוניות ופלורילינגואליזם ככיוונים עתידיים
התגובה העכשווית להגמוניה האנגלית באקדמיה מתבטאת בהתחזקות רעיונות של רב-לשוניות ופלורילינגואליזם. תפיסות אלה רואות בלומד ובקהילה האקדמית בעלי רפרטואר לשוני מגוון שיש להכיר בו ולפתחו. מעבר מגישה דפיציטרית לגישה נכסית מאפשר לראות בשפות שונות משאב ולא מכשול. באוניברסיטאות הקנדיות מתקיימים ניסויים פדגוגיים המבוססים על שימוש במגוון שפות במהלך ההוראה והמחקר, וממצאים מצביעים על חיזוק זהות, מעורבות ולמידה. עם זאת, המעבר למודל פלורילינגואלי דורש שינוי עומק במדיניות, בהערכה ובהכשרת מורים.
הפלורילינגואליזם מבקש לאזן בין גלובליזציה לשמירה על זהויות לשוניות מקומיות. הוא מציע אוניברסיטה פתוחה לשפות שונות, שבה אנגלית משמשת לצד שפות אחרות במקום במקומן. חזון זה של אוניברסיטה רב-לשונית עשוי להרחיב את הנגישות להשכלה גבוהה, לשפר את ניידות הידע וליצור מערכת שוויונית ומכילה יותר. בכך הוא ממשיך את המסורת ההיסטורית של האוניברסיטה כמוסד אוניברסלי אך מעניק לה משמעות חדשה בעידן הגלובלי.
מסקנות
ההון הלשוני מלווה את ההשכלה הגבוהה מראשיתה. מלטינית בימי הביניים ועד האנגלית בעידן הגלובלי, השפה שימשה שער כניסה לידע וכוח, אך גם מנגנון הדרה. במציאות הנוכחית, השליטה באנגלית היא תנאי בסיסי להשתייכות לקהילה האקדמית הבינלאומית, אך היא גם יוצרת תלות והיררכיה לשונית. ההכרה בהון הלשוני כמנגנון חברתי מחייבת מדיניות הכוללת שפות נוספות ומשתמשת ברב-לשוניות כמשאב פדגוגי ואינטלקטואלי. עתיד ההשכלה הגבוהה טמון בשילוב בין אוניברסליות לייחוד תרבותי, בין אנגלית גלובלית ללוקליות לשונית, ובפיתוח אוניברסיטאות פלורילינגואליות שמכירות בכוחו של גיוון לשוני כמנוע של ידע, נגישות וצדק חברתי.
מקור
Abrar-ul-Hassan, S. (2021). Linguistic capital in the university and the hegemony of English: Medieval origins and future directions. Sage Open, 11(2), 21582440211021842.
