סיכום בעברית של המאמר: Using a Self-Operated Auditory Prompting System to Improve the Work Performance of Two Employees With Severe Disabilities

סיכום בעברית בהיקף 1,267 מילים של המאמר:

Grossi, T. A. (1998). Using a self-operated auditory prompting system to improve the work performance of two employees with severe disabilities. Journal of the Association for Persons with Severe Handicaps, 23(2), 149–154.

לרכישת הסיכום

מחיר הסיכום: ₪16

זוהי כתובת המייל אליה יישלח הסיכום ולכן חשוב להזין כתובת מייל תקינה ונכונה

תקציר הסיכום

שימוש במערכת הנחיה שמיעתית המופעלת עצמאית לשיפור ביצועי העבודה של שני עובדים עם מוגבלויות קשות

מבוא

ניהול עצמי הוא תחום שמעורר עניין רב בספרות, אך רק מעט מחקרים בדקו את יעילותו של ניהול עצמי בסביבות תעסוקה בקהילה. אחת האסטרטגיות הנפוצות היא ויסות רמזים מקדימים: שימוש בגירויים שנוכחים לפני ההתנהגות הרצויה כדי להגדיל את הסיכוי שתתרחש. הרמזים הנפוצים ביותר במקומות עבודה הם רמזים בתמונות, אך הנחיה שמיעתית יכולה להיות חלופה לעובדים שאינם נהנים ממערכת חזותית, או כשסביבת העבודה אינה מתאימה לה.

מחקר קודם בדק שימוש במערכת הנחיה...

עובדים עם מוגבלויות שכליות והתפתחותיות קשות מצליחים לעיתים להשיג משרה בשוק העבודה הרגיל, אך שמירה עליה היא אתגר נפרד. מעסיקים מצפים מכל עובד להישאר במשימה, לעבוד בקצב סביר ולהימנע מהפרעה לסובבים, ומי שאינו עומד בציפיות האלה עלול לקבל אזהרה או לאבד את מקומו. במקום שבו כל מנגנון התמיכה נשען על מדריך תעסוקתי שמסתובב בין העובדים, נוצר מחיר: העובד נתפס כתלוי, והסביבה מבחינה בכך. לכן יש עניין רב בשיטות שבהן העובד עצמו מפעיל את התמיכה שהוא זקוק לה, בדרך שאינה בולטת ואינה מפריעה לסביבת העבודה.

אחת האפשרויות היא הנחיה קולית. במקום תמונות או כרטיסי תזכורת, העובד שומע מהאוזניות שלו שיר שבחר, ומדי פעם קול מוכר שואל אותו אם הוא עובד ומעודד אותו להמשיך. שאלת המחקר המרכזית היא אם מערכת כזו, שהעובד מפעיל בעצמו, משפרת את ביצועי העבודה של עובדים בשכר במקומות עבודה אמיתיים בקהילה, ולא רק בסביבות אימון מוגנות.

כדי לבדוק זאת עקבו החוקרים אחר שני עובדים נתמכים: אישה שעבדה בחנות קמעונאית גדולה ומטרתה הייתה להישאר בעבודה, וגבר שהשתייך לצוות ניקיון נייד. לכל אחד הוכנה קלטת מוזיקה עם הנחיות מוקלטות, ואחר כך נמדדו שיעור הזמן שבו עבדו בפועל, דיוק הביצוע ומשך העבודה. המדידות נעשו במהלך תקופות עם הקלטת וללא הקלטת, כך שאפשר היה להשוות ביניהן ולבדוק אם השינוי קשור להנחיה עצמה.