סיכום בעברית של המאמר: The Integral Paradigm: The Truth of Faith and the Social Sciences

הפרדיגמה האינטגרלית: אמת האמונה ומדעי החברה

מאז ראשית דרכם ניסו מדעי החברה להתרחק מן הדת. הסוציולוגיה המודרנית נבנתה על ההנחה שאת החברה אפשר להבין באמצעות תצפית, מדידה וטיעון רציונלי, ושכל מה שנוגע לאמונה, להתגלות ולכתבי קודש שייך לתחום אחר. אבל בסוף המאה העשרים התחזקה התחושה שמשהו בדרך הזאת אינו עובד: הסוציולוגיה התפצלה לאינספור תת־תחומים, החוקרים בוחרים נושאים לפי טעמם האישי, הידע אינו מצטבר, ובמקום שבו קיוו פעם לבנות מדע שיוביל לרפורמה חברתית שוררים פילוג ויכוחים אידאולוגיים.

על רקע זה עולה שאלה נועזת: האם ייתכן שהפתרון למשבר נמצא דווקא במה שמדעי החברה דחקו החוצה? המאמר חוזר אל כתביו של פיטירים סורוקין, הסוציולוג הרוסי־אמריקני שטען שקיימות שלוש מערכות של אמת וידע, החושים, התבונה והאמונה, ושכל אחת מהן לבדה מציגה תמונה חלקית של המציאות. מתוך רעיונותיו מוצעת פרדיגמה "אינטגרלית" למדעי החברה, כזו שמשלבת את אמת האמונה לצד המחקר האמפירי והחשיבה הרציונלית.

השאלה המרכזית היא כיצד אפשר להכניס רעיונות דתיים ומוסריים אל תוך מדע שמבקש להישאר אמפירי ובר־הפרכה, ומה ייצא מזה. כדי לבחון זאת המאמר מחפש את המכנה המשותף של דתות העולם הגדולות, את כלל הזהב שמופיע בגרסאות שונות ביהדות, בנצרות, באסלאם, בהינדואיזם ובבודהיזם, ומפרק אותו למערכות מוכרות יותר: המידות הטובות שמנה תומאס אקווינס, שבעת החטאים הראשיים ועשרת הדיברות. אחר כך נבדק כיצד רעיונות אלה יכולים לשמש הנחות יסוד ערכיות, משתנים במחקר ומושגים בתוך תאוריות סוציולוגיות מוכרות, כמו האינטראקציוניזם הסימבולי, הגישה הפונקציונליסטית ותאוריית הקונפליקט, וכיצד הם עשויים להשתלב במחקרים על משפחה, על אהבה ועל אלטרואיזם.

מאחורי ההצעה עומדות שאלות רחבות יותר: האם מדע יכול להיות אובייקטיבי ובה בעת להצהיר על ערכיו, האם הסוציולוגיה צריכה לשאוף לשנות את החברה ולא רק לתאר אותה, ומה מקומה של האהבה בין המושגים שחוקרי חברה מתייחסים אליהם ברצינות.