סיכום בעברית של המאמר: “Orientalism” and Middle East Feminist Studies

תקציר הסיכום

״אוריינטליזם״ ולימודי מגדר ופמיניזם במזרח התיכון

מבוא

הספר אוריינטליזם (Said, 1978) עוסק בעיקר בדרך שבה אירופה ייצגה את המזרח באמצעות גיאוגרפיה מדומיינת המחלקת בין מזרח למערב, מבססת את עליונות המערב ומאפשרת לו לשלוט באזורים שתוארו באור שלילי. הספר לא נועד להיות מחקר או תיאוריה פמיניסטיים, ויחסיו עם הלימודים הפמיניסטיים מביכים משהו, אך הוא עורר מחקר ודיון פמיניסטיים רבים בחקר המזרח התיכון ומחוצה לו. השפעתו באה לידי ביטוי בארבע דרכים. ראשית, הוא איפשר לבחון את המגדר והמיניות בשיח...

ספרו של אדוארד סעיד מ-1978 עוסק באופן שבו אירופה דמיינה את המזרח, ושאלות מגדר אינן במרכזו, ובכל זאת הוא הפך לאחד הטקסטים המשפיעים ביותר על חקר המגדר במזרח התיכון. זה מפתיע פחות ממה שנדמה: הדימוי של האישה המוסלמית מאחורי הצעיף, של ההרמון ושל ההדרה, שימש שנים ארוכות כלי בידי המערב כדי להצדיק שליטה, ולכן כל מי שכותב על נשים במזרח התיכון נתקל במוקדם או במאוחר בשאלה איך אפשר לדבר עליהן בלי לשחזר את הדימויים הישנים.

השאלה המרכזית היא מה עשה האוריינטליזם של סעיד לחקר המגדר והפמיניזם במזרח התיכון, ובאילו דרכים הוא מעצב עד היום את העבודה של חוקרות וחוקרים ואת הוויכוחים בין פמיניסטיות באזור. אלה שאלות בעלות משמעות פוליטית ממשית, כי התשובה קובעת מה נחשב לביקורת לגיטימית, מי רשאי להשמיע אותה, ומול איזה קהל.

כדי לבדוק זאת, החוקרת סוקרת שורה של ספרים שיצאו בסוף שנות התשעים ומקבצת אותם לפי ארבע דרכי השפעה אפשריות של סעיד. בין המקורות עבודות ספרותיות ופסיכואנליטיות על השיח המזרחני, מחקרים אתנוגרפיים והיסטוריים על נשים בקהיר, בדמשק ובירושלים, היסטוריה של התנועות הפמיניסטיות בטורקיה, באיראן ובמצרים, וכן פעילות של ארגוני נשים בעולם הערבי. כל אלה נקראים לאור מתח אחד: בין ההנחה שמחקר צריך להיות נקי מהשפעות פוליטיות לבין הטענה שכל ידע קשור לעמדה ולכוח.