סיכום בעברית של המאמר: Mother-Blame in the Prozac Nation: Raising Kids with Invisible Disabilities

סיכום בעברית בהיקף 1,391 מילים של המאמר:

Blum, L. M. (2007). Mother-blame in the Prozac nation: Raising kids with invisible disabilities. Gender & Society, 21(2), 202–226.

לרכישת הסיכום

מחיר הסיכום: ₪16

זוהי כתובת המייל אליה יישלח הסיכום ולכן חשוב להזין כתובת מייל תקינה ונכונה

תקציר הסיכום

האשמת אמהות בעידן הפרוזק: גידול ילדים עם מוגבלויות בלתי נראות

מבוא

מחקר פמיניסטי רב מפרק את האידיאולוגיה של האמהוּת, המצדיקה אמהות מסוימות כראויות ומוסריות ומגנה אחרות בהאשמה. הצמד "גבורה אימהית מול האשמת אם" מטיל על אמהות אחריות לילדיהן, ולכן גם לבריאות המשפחה, לאזרחי העתיד ולאומה. אמהות טובות נשפטות ושופטות את עצמן מתוך חשש להיחשב לא מספיקות, לא טבעיות או אנוכיות, וכך הטיפול נשאר "טבעי" ומגדרי ונותר במרכז הנשיות הנורמטיבית.

אמהות לילדים עם מוגבלות מהוות מקרה...

כשילד מתקשה בבית הספר, מתפרץ או אינו מצליח להתרכז, מי אחראי לכך? במשך שנים האצבע הופנתה אל האם, אך בעידן של אבחנות נוירולוגיות ותרופות כמו ריטלין ופרוזק נדמה שהאשמה עברה אל מוחו של הילד. האם באמת נעשה משהו קל יותר לאמהות לילדים עם מוגבלויות בלתי נראות, כמו הפרעת קשב, שאין להן סימן חיצוני ושהאבחון שלהן שנוי במחלוקת? הנושא חשוב משום שאמהות ממשיכות לשאת את עיקר הטיפול, ומשום שהאופן שבו החברה שופטת אותן חושף הרבה על הציפיות ממשפחות, מבתי ספר ומהמערכת הרפואית.

המאמר שואל כיצד אמהות לילדים כאלה מבינות את האחריות שלהן, ואיך הן פועלות מול מערכות החינוך והרפואה. לשם כך נערכו 45 ראיונות עומק ארוכים, רובם בבתי האמהות, וכן תצפיות בפגישות של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. במרכז עומדות גם השאלות מה קורה כשהילדים הם בנים, ואם על האמהות מוטלת גם האחריות לגבריות שלהם.