סיכום בעברית של המאמר: Individual environmental responsibility and its role in public environmentalism

סיכום בעברית בהיקף 1,328 מילים של המאמר:

Eden, S. E. (1993). Individual environmental responsibility and its role in public environmentalism. Environment and Planning A, 25(12), 1743–1758. https://doi.org/10.1068/a251743

לרכישת הסיכום

מחיר הסיכום: ₪16

זוהי כתובת המייל אליה יישלח הסיכום ולכן חשוב להזין כתובת מייל תקינה ונכונה

אחריות סביבתית אישית ותפקידה בסביבתנות הציבורית

כשאנחנו מפרידים אשפה בבית, בוחרים מוצר שמסומן כ"ירוק" או שולחים תרומה קבועה לארגון סביבתי, האם אנחנו עושים זאת מתוך תחושת אחריות? ואם כן, האם היינו מצליחים להסביר מאיפה היא באה? בסוף שנות השמונים נכנסו סוגיות סביבתיות לראש סדר היום הציבורי והפוליטי, והחברות בארגונים סביבתיים זינקה משנה לשנה. באותם ימים ממש התחילו ממשלות ועסקים לדבר על אחריות אישית במפורש: קמפיינים שאלו כמה מההתחממות הגלובלית "רובצת לפתח ביתך", ופרסומות הציגו את הקנייה בקופה כהצבעה.

המחקר האקדמי, לעומת זאת, כמעט לא התעכב על מושג האחריות עצמו. הוא מדד עמדות והתנהגות, קישר אותן לגיל ולמין, או עבר לתיאור מאבקים של קבוצות וחברה שלמה. הפרט, האדם שמרגיש שמשהו מוטל עליו, נשאר בצד. המאמר הזה מבקש להחזיר אותו למרכז, ובשיטה שונה: במקום שאלונים וקורלציות, שיחות עומק עם 28 תושבי אזור לידס, חלקם פעילים מסורים בארגונים כמו גרינפיס וחלקם אנשים מן הציבור שהתנהגו באופן סביבתי בדרכים צנועות יותר.

החוקרת שואלת כיצד אנשים מנסחים את האחריות שלהם, למי הם מייחסים אותה כשהיא אינה שלהם בלבד, ומה קורה בדרך מהרגשה פנימית להתנהגות ממשית. בדרך היא פוגשת מתחים מעניינים: בין מה שהשיח הציבורי מניח לבין מה שאנשים חווים, בין רצון להיות ירוקים לבין חיים תרבותיים וכלכליים שמושכים לכיוון אחר, ובין פעילים לאלה שמעדיפים שמישהו אחר יטפל בעניין.

התשובות מגיעות מתוך הדברים שהמרואיינים עצמם אמרו, ולעתים הן מפתיעות. מי שמתעניין בשאלה מדוע אנשים נוהגים כפי שהם נוהגים, ומה באמת עומד מאחורי המילה "אחריות", ימצא במאמר הזה נקודת מבט חדשה על סביבתנות שאנחנו רגילים לחשוב שאנחנו מכירים.

טעימה מתוך הסיכום

מבוא

בסוף שנות השמונים עלה מעמדן הציבורי והפוליטי של סוגיות סביבתיות, ועמו עלתה הסביבתנות הציבורית: העדפה של איכות סביבה וקרבה לארגונים סביבתיים ולמטרותיהם. היא התבטאה בגידול של 20% עד 30% בשנה בחברות פסיבית בארגונים, בהפרדת אשפה ביתית ובצרכנות ירוקה. במקביל החלו דיונים בשאלה אם העניין הציבורי יישחק בימי מיתון. המחקר האקדמי עסק בעיקר בעמדות סביבתיות, או שהכניס את הפרט לתוך תיאורים מבניים של סכסוכים סביבתיים, ובכך זנח את האחריות...

להמשך הסיכום המלא, בהיקף 1,328 מילים