סיכום בעברית של המאמר: Futures Research and Social Decision Making: Alternative Futures as a Case Study

חקר העתיד וקבלת החלטות חברתית: פרויקט "עתידים חלופיים" כמקרה בוחן

כולנו חושבים על העתיד כל הזמן, ממשלות, חברות ואנשים פרטיים. מתכננים תקציבים לעשור הבא, בונים תחזיות של צמיחה ושל אוכלוסייה, ומזהירים מפני משברים. בשנות השמונים כבר היה לחקר העתיד אוצר מילים מגובש, שיטות מוכרות ומכונים מכובדים. ובכל זאת חוקרים ותיקים בתחום הודו שההשפעה שלהם על ההחלטות החשובות באמת כמעט אינה מורגשת.

מיקה מנרמה, חוקר פיני, ניגש לפרדוקס הזה מכיוון לא צפוי. במקום לשאול איך לחזות טוב יותר, הוא שואל מה בעצם חוקר מי שחוקר את העתיד, ולשם מה. האם חוקר העתיד מחפש את התחזית המדויקת ביותר, מנסה להבין את החברה שבה הוא חי, או שואף לשנות אותה? והאם התשובה לשאלה הזאת קובעת את מידת התועלת שלו למי שמקבלים החלטות?

כדי לבחון זאת המאמר משלב בין משימות היסוד של חקר העתיד, בירור מה אפשרי, מה סביר ומה רצוי, לבין הקטגוריות של הפילוסוף יורגן הברמאס על סוגי העניין שמניעים את הידע המדעי. מתוך השילוב עולים שלושה טיפוסים של חקר עתיד, שלכל אחד מהם יחס אחר לערכים, לחלופות ולשאלה אם העתיד הוא משהו שמנבאים או משהו שעושים. המאמר דן גם בסיבות לכך שממשלות מתקשות להיעזר במחקר ארוך טווח, מהמבנה של התחרות הפוליטית ועד הדרך שבה משרדי ממשלה מחולקים לתחומים נפרדים.

בחלקו השני מוצג מקרה בוחן מעניין במיוחד: פרויקט "עתידים חלופיים", שצמח בארצות הנורדיות מתוך עשרות תנועות שלום, סביבה, פמיניזם ואורחות חיים חדשים. זהו פרויקט מחקר שלא מסתיר את ערכיו, ומבקש לא רק לתאר את העתיד אלא גם לשתף פעולה עם ניסויים חברתיים ולהשתתף בעיצובו.

ממרחק של כמה עשורים עולה גם שאלה נוספת: אילו מהחששות ומהתקוות של אז עדיין רלוונטיים לדיון הציבורי שלנו על העתיד.