סיכום בעברית בהיקף 1,443 מילים של המאמר:
Palladino, P., & Young, T. (2003). Fight Club and the World Trade Center: On metaphor, scale, and the spatio-temporal (dis)location of violence. Journal for Cultural Research, 7(2), 195–218. https://doi.org/10.1080/14797580305359
לרכישת הסיכום
ארעה שגיאה
תקלה זמנית במערכת התשלום, אנא נסה שוב במועד מאוחר יותר
מעבד את התשלום, פעולה זו עשויה לקחת כמה רגעים
מועדון קרב ומרכז הסחר העולמי: על מטפורה, קנה מידה ו(אי־)מיקומה של האלימות בזמן ובמרחב
שעות ספורות אחרי שמגדלי התאומים קרסו, כשרוב הצופים בעולם עוד עמדו המומים מול המסך, כבר נמצאו המילים. "זו לא רק מתקפה על ארצות הברית", הסביר דובר לשעבר של מחלקת המדינה האמריקנית בטלוויזיה הבריטית, "זו מתקפה על הציוויליזציה". המשפט הזה, ודומיו בפיהם של ג'ורג' וו. בוש, טוני בלייר וקולין פאוול, הפך בתוך ימים לשפה המקובלת לדבר על 11 בספטמבר, ועל בסיסו נבנתה קואליציה עולמית שיצאה למלחמה בטרור.
אבל מטפורה אינה רק דרך ציורית לומר משהו. היא מחברת בין דברים שונים, מדגישה את מה שמשותף להם ומצניעה את מה שמבדיל ביניהם. כשההרוגים במגדלים נעשים סמל של "העולם המתורבת" כולו, משהו נאמר, ומשהו אחר נעלם מן העין. מה בדיוק נעלם? ואיך קרה שהניסוח הזה שכנע כל כך הרבה אנשים כל כך מהר?
כדי לענות על השאלות האלה פונים פאולו פלדינו וטרזה יאנג למקום לא צפוי: הסרט "מועדון קרב" של דייוויד פינצ'ר משנת 1999. הסרט, שהפך לפריט פולחן ולמקור השראה לתנועות מחאה, מסתיים בבניינים קורסים, מציג מפכ"ל משטרה המכריז על "מלחמה בפשע", ומעמיד גיבור שמתאר את עצמו כמנהיג של ארגון טרור בעל תאים עצמאיים. ההקבלות בולטות, אך המאמר אינו מסתפק בהן.
בניגוד לקריאה הפסיכואנליטית של סלבוי ז'יז'ק, החוקרים מתמקדים בשאלה איך הקולנוע משחק בזמן ובמרחב: הבזקים לאחור, קול מספר, מעבר מגוף יחיד אל העיר ואל המדינה כולה, ודמות אחת שמתפצלת לשני גופים. הם עוקבים אחר המספר חסר השם, טיילר דרדן ומרלה סינגר מדירה מעוצבת בקטלוג רהיטים, דרך קבוצות תמיכה ומרתפים אפלים, ועד לבית מתפורר שהופך למפקדה. את הקריאה הצמודה בסרט הם מעמידים מול נאומים, מסיבות עיתונאים ואירועים פוליטיים מן החודשים שאחרי הפיגועים: מעצרים של אזרחים אמריקנים, מאבקי השכר של כבאי ניו יורק, ומי שלא נספרו כלל בין קורבנות המגדלים.
המאמר נע כך בין מסך הקולנוע לבין זירת הפוליטיקה העולמית, ושואל מה מעניק לסיפור, קולנועי או פוליטי, כוח שכנוע כזה, ומה עלול להיות מחירם של הסיפורים שבהם אנו בוחרים להאמין.
טעימה מתוך הסיכום
מבוא
שעות ספורות אחרי פיגועי 11 בספטמבר 2001 הסביר ג'יימס רובין, לשעבר דובר מחלקת המדינה האמריקנית, שאסור לאבד את "התמונה הרחבה": זו "מתקפה על הציוויליזציה", שכן במרכז הסחר העולמי עובדים וסוחרים אנשים מכל העולם, ועל "העולם המתורבת" להתאחד מול "האנשים הלא מתורבתים". המטפורה היא כלי פרשני שאין מנוס ממנו (Lakoff & Johnson, 1980), אך היא בעייתית: היא הופכת את הלא מוכר למוכר, ככל שהיא מדגישה את...
להמשך הסיכום המלא, בהיקף 1,443 מילים
🏷סיכומים נוספים על: אי־שוויון חברתי, אלימות, אלימות פוליטית, אני אחר, ביקורת קולנוע, ג'ורג' לייקוף, גאו־פוליטיקה, גבריות, גוף, דייוויד פינצ'ר, הגמוניה אמריקנית, הון, המלחמה בטרור, זהות, זכויות אזרח, זמן, זמן ומרחב, טרור, מארק ג'ונסון, מועדון קרב, מטפורה, מצב חריגה, מרחב, מרכז הסחר העולמי, ניכור, סובייקט, סכיזופרניה, סלבוי ז'יז'ק, פיגועי 11 בספטמבר, ציוויליזציה, קולנוע, קנה מידה, קפיטליזם, רטוריקה פוליטית, תיאוריית המטפורה המושגית
🔖סיכומים נוספים בתחום: גיאוגרפיה, לימודי קולנוע, מדעי המדינה, מחקרי תרבות
📖סיכומים נוספים של מאמרים שנלמדים בקורס: קולנוע אמריקאי עכשווי (סמינר)
🏛סיכומים נוספים של מאמרים שנלמדים במוסדות הלימודים: מכללת בית ברל
