מבוא. המאמר עוסק בתהליכי "האחרה" (othering) של אנשים הסועדים בבתי תמחוי. אלו הם תהליכים שבאמצעות אנשים עניים עוברים תהליכים של אפליה והדרה. הבחירה בבתי תמחוי היא בשל היותם זירה חברתית מורכבת שבה באים לידי ביטוי ערכים מנוגדים כגון סולידריות חברתית אל מול תפיסת העוני כמייצג שוליות חברתית. המאמר מציג גישה מתודולוגית חדשה לחקר בתי תמחוי, המובילה לתובנות בנוגע לחוויית האכילה בבתי התמחוי וכלפי חוויית העוני.
אחרות ועוני. "האחרה" מתוארת באמצעות תיאוריות פוסט-קולוניאליות לגבי האופן שבו קבוצות מקבלות ערך של נחיתות והופכות ל"אחרים", כתהליכים של שליטה וכפיפות תרבותית.
בתי תמחוי. בתי תמחוי מוקמים במאות השנים האחרונות ברחבי העולם במטרה לתת מענה לבעיות של עוני ורעב. מרבית כוח האדם העובד בבתי התמחוי הם מתנדבים, ובמחקרים אתנוגרפיים שעסקו בבתי תמחוי החוקר שימש כמתנדב.
מתודולוגיה. החוקרת ערכה תצפית משתתפת בשבעה בתי תמחוי בירושלים בין השנים 2009-2011. החוקרת בחרה לאכול כסועדת מן המניין וכך השתתפה באופן פעיל כחלק מהסועדים.
ממצאים. ניתוח יומני השדה של החוקרת הדגיש את המסרים המילוליים, והחוויות הגופניות, הרגשיות והתחושתיות של הסועדים, באמצעותם ניתן לתאר את תהליכי האחרה בארבעה ממדים: הצבת גבולות, דחייה, טשטוש זהות והטלת סטיגמה.
ממד ראשון: הצבת גבולות. באמצעות גבולות סימבוליים כמו הבדלי צורה, צבע, מרחב, מנהגים ותרבות, נוצרים גבולות ממשייים באופן פיזי והפרדה בין קבוצות של סועדים לבין המתנדבים.
ממד שני: דחייה. לגבול הפיזי מתווספת דחייה, שיש בה תחושות מעורבות של סלידה, חשש ומשיכה.
ממד שלישי: טשטוש זהות. יצירת האחרות של הסועדים מתרחשת גם באמצעות טשטוש של הזהויות האישיות שלהם לכדי זהות אחת שהמאפיינים שלה מוגדרים על דרך השלילה.
ממד רביעי: הטלת סטיגמה. לאחר שנוצרה דמות סימבולית ושטוחה של הסועד, מוטלות עליה תכונות שליליות, סטיגמות, פגמים, ליקויים ומגרעות המיוחסות לאנשים שחיים בעוני.
דיון. המאמר עוסק בתהליכי האחרה המתקיימים בבתי תמחוי בישראל ומזהה ארבעה ממדים של תהליכים אלה: הצבת גבול, דחייה, טשטוש זהות והטלת סטיגמה. המחקר תורם להבנת התהליכים החברתיים המתרחשים בבתי תמחוי, המבטאים את יחס החברה לאנשים החיים בעוני. בנוסף, המחקר תורם לגוף הידע על אחרות והאחרה, ולמקומו של החוקר כמשתתף.